יעקב בן ה-88 מפתח תקווה היה אבוד במערכת. הוא צריך לחדש את תעודת הניצול שלו, אבל לא יודע איפה. הוא זכאי לשעות סיעוד נוספות מביטוח לאומי, אבל לא יודע איך לבקש. הרופא שלו רשם לו תרופה חדשה, אבל הוא לא מבין למה היא ואם הוא באמת צריך אותה. הכול מסובך, הכול מבלבל.
“הייתי מתקשר לפה ולשם,” הוא מספר. “כל פעם מישהו אחר, כל פעם צריך להסביר מההתחלה. ובסוף לא קורה כלום. מחכים בתור, ממלאים טפסים, ושום דבר לא זז.”
ואז הגיעה נועה. נועה היא “מתאמת טיפול” בעמותת “לחיות בכבוד” – תפקיד שנוצר במיוחד כדי לפתור בעיות כמו של יעקב. התפקיד שלה: להיות הכתובת האחת והיחידה לכל מה שניצול צריך.
“אני לא עובדת סוציאלית, לא אחות, לא פקידה,” מסבירה נועה. “אני המתווכת. אני יודעת לאן לפנות, עם מי לדבר, איך להוציא דברים לפועל. והכי חשוב – אני מכירה את הניצול ואת הצרכים שלו.”
התוכנית הייחודית שמרכזת את כל צורכי הקשיש תחת מטריה אחת
תוכנית “תיאום טיפול” היא אחת היוזמות הייחודיות של העמותה. במקום שהניצול יצטרך לנווט לבד במבוך של גורמים – ביטוח לאומי, משרד הרווחה, קופת חולים, עמותות שונות – יש לו אדם אחד שעושה את זה בשבילו.
“הניצולים האלה בני 85, 90, 95,” אומר ארז קרלנשטיין, מייסד העמותה. “הם לא יכולים לחכות בתור בביטוח לאומי. הם לא מבינים את הטפסים. הם צריכים מישהו שיילחם בשבילם.”
נועה עובדת עם יעקב כבר שנה. בתקופה הזו היא הצליחה לחדש לו את תעודת הניצול, להשיג לו שעות סיעוד נוספות, לתאם פגישה עם רופא שיסביר לו את התרופות, לסדר לו תור לרופא עיניים שהוא דחה שנתיים, ולחבר אותו לפעילות חברתית בקהילה.
“בלעדיה הייתי אבוד,” אומר יעקב. “היא יודעת הכל. אני מתקשר אליה, אומר מה הבעיה, והיא מסדרת. כמו קסם.”
זה לא קסם – זה עבודה קשה. נועה מבלה שעות על הטלפון, ממלאת טפסים, הולכת לפגישות. היא צריכה להכיר את כל המערכות, לדעת את כל הזכויות, להבין איך לנווט בבירוקרטיה.
“הדבר הכי חשוב הוא להקשיב,” היא אומרת. “לשבת עם הניצול, להבין מה הוא באמת צריך. לפעמים הוא אומר דבר אחד אבל הבעיה האמיתית היא משהו אחר. צריך לחפור.”
התוכנית פועלת לצד הארוחות היומיות. המתנדבים שמביאים את הארוחות הם לעתים קרובות אלה שמזהים בעיות ומדווחים למתאמות. “המתנדב רואה שהניצול נראה חלש, או שיש לו בעיה בבית,” מסבירה נועה. “הוא מעביר לי, ואני בודקת.”
יעקב מחייך כשהוא מדבר על נועה. “היא כמו בת בשבילי,” הוא אומר. “היא דואגת לי, לא מוותרת. בגללה אני מקבל את מה שמגיע לי. בלעדיה, הייתי נופל בין הכיסאות.”
לא ליפול בין הכיסאות. זו המטרה של תוכנית תיאום הטיפול. כי ניצולי השואה ראויים לא רק לארוחה חמה – הם ראויים שמישהו ילחם בשבילם, יעזור להם, ידאג שהם מקבלים את כל מה שמגיע להם.
